השחייה

השחייה

השחייה – סקירה היסטורית, שימושיה ותועלותיה הבריאותיות על תפקודים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים

מאת: תומר גבע – מאמן שחייה ומאמן כושר אישי בכיר 
מומחה לפעילות גופנית, ספורט ואורח חיים בריא

בקרו גם בדף הפייסבוק המקצועי של תומר גבע 

פרטים נוספים אודות אימון שחייה אישי.

פרטים נוספים אודות אימון קבוצות שחייה.

סקירה היסטורית 

שחייה היא חלק מן הפעילות האנושית מאז העידן הפרהיסטורי, התיעוד הקדום ביותר של שחיה אנושית הוא בציורים מתקופת האבן לפני כ- 7,000 שנה.

בחברה המודרנית נהוג לייחס את התפתחותו של ענף השחייה לראשונה כענף ספורט תחרותי, לאנגלים. תחרויות השחייה הראשונות אורגנו על ידי האגודה הלאומית לשחייה באנגליה והתקיימו  ב 1837 בלונדון.

המשחקים האולימפיים, שהיו קיימים עוד ביוון העתיקה, חודשו בשנת  1896 על ידי  הברון פייר דה קוברטן  והתקיימו באתונה. במסגרת המשחקים האולימפיים המודרניים נכלל גם ענף השחייה והפך  לראשונה לענף ספורט אולימפי.

עם חידוש המשחקים האולימפיים ב- 1896, חודש גם האיסור על השתתפות נשים (איסור שהיה קיים עוד במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה). הברון פייר דה-קוברטן, מייסד האולימפיאדה המודרנית, סירב להתיר לנשים להשתתף בין היתר בטענה כי נשים שבריריות מכדי לעסוק בספורט תחרותי.  ואכן, הועד האולימפי לא התיר לנשים להשתתף במשחקים האולימפיים עד לאולימפיאדת 1912 בסטוקהולם, בירת שבדיה. עם השנים עלה מספר הנשים המשתתפות באולימפיאדה ועלה גם מספר מקצועות הספורט המיועדים גם לנשים לרבות שחייה.

אירועי השחייה הראשונים במסגרת המשחקים האולימפיים ב 1986 כללו משחים של-  100 ו -1500 מטר בסגנון חופשי בלבד . התחרויות התקיימו במים פתוחים ולא בבריכות.

האולימפיאדה השנייה בפריז בשנת 1900 כללה שלושה אירועי שחייה.  אחד מסלול מכשולים; השני מבחן סיבולת שחייה מתחת למים והשלישי היה אירוע של 4,000 מטר-אירוע השחייה התחרותי הארוך ביותר אי פעם.  אף אחד משלושת אירועים אלו נכלל שוב   במשחקים האולימפיים. 

עם התפתחות הענף והפופולאריות התווספו משחים וסגנונות שחייה נוספים במסגרת המשחקים האולימפיים לרבות; גב, פרפר, מעורב אישי ומשחי  שליחים.

אימון שחייה אישי - שחייה בסגנון חזה

תומר גבע – אימון ולימוד שחייה לילדים ומבוגרים.

שימושיה של השחייה
המטרות הנפוצות ביותר לעיסוק בשחייה באות לידי ביטוי כפעילות פנאי, אימון גופני, וכענף ספורט תחרותי אולימפי לרבות ספיישל אולימפיקס  (תחרויות שחייה לספורטאים בעלי  לקות שכלית – Intellectual Disability).

השחייה נפוצה גם ברפואת השיקום בטיפול בנכים, בליקויי יציבה ועוד.  תכונות המים לרבות; ציפה, התנגדות וחום המים, מאפשרים סביבת טיפול מגוונת ומותאמת לצרכיו של המטופל. ציפתו  של הגוף במים למשל, מאפשרת את הפחתת הלחץ על פרקים ועצמות והגדלת יכולת התנועה.

יכולת הציפה קשורה להיבטים גנטיים, לאחוז השומן , לאופן פיזורו על פני הגוף ולהבדלים הקיימים בין צפיפות הגוף לבין צפיפות המים ( צפיפות הגוף  נמוכה מזו  של המים ; 0.94 ק"ג/ליטר, לעומת 1 ק"ג / ליטר בהתאמה).אימון שחייה אישי - שחייה בסגנון פרפר

תועלות השחייה
בהשוואה לפעילויות אירוביות אחרות (ריצה , רכיבת אופניים ועוד) לשחייה יתרונות רבים הבאים לידי ביטוי במספר מישורים:

• פעילות מגוונת – באימוני השחייה משולבים 4 סגנונות (פרפר, גב, חזה , חתירה) המתבצעים  בעצמויות  ובמרחקים שונים. כמו כן  משולבים תרגילי טכניקה, סגנון, תחושת מים ושימוש באביזרים (סנפירים, כפות ועוד) המגבירים את הגיוון באימון  ודרגות הקושי.

• הפעלת מס' רב של קבוצות שרירים – הודות לשילובם של 4 הסגנונות השונים באימון והצורך בהפעלה של 2 חלקי הגוף (פלג הגוף העליון ופלג הגוף התחתון) לשם ההתקדמות כנגד התנגדות המים, נדרשת הפעלה מגוונת ונרחבת  של  קבוצות שרירים . הפעלה נרחבת של קבוצות שרירים ומפרקים תורמת לפיתוח הכושר האירובי , עליה בסבולת השריר, הגדלת ההוצאה הקלורית ושיפור הקוארדינאציה.

• הלמות כוח (Impact)  –  הודות לכוח הציפה ואיבוד משקל הגוף במים, פעילות השחייה אינה כרוכה בהלמות כוח על מפרקי הגוף. לפיכך, השחייה היא פעילות אשר ברוב המקרים, עשויה להיות מומלצת לסובלים מבעיות אורטופדיות (בעיקר גב ועמוד שדרה) ועודף משקל ובתנאי שהסגנון יותאם ליכולותיו ולמגבלותיו של המתאמן.

אימון שחייה אישי

• מנח הגוף –  מנח הגוף האופקי /מאוזן במים , תורם לשיפור החזרה הורידית ולפיכך להגדלת נפח הפעימה.

• שיפור הקואורדינאציה –הדרישה להפעלה מגוונת ונרחבת של מפרקי הגוף וקבוצות השרירים השונות במהלך ההתקדמות של השחיין במים והעובדה כי מיומנות השחייה אינה מיומנות מוטורית  טבעית הנרכשת כחלק מההתפתחות המוטורית של האדם כדוגמאת הליכה וריצה, תורמת רבות לשיפור המודעות הגופנית, שכלול היכולת התנועתית ולתיאום הקוארדיאציה העצבית- שרירית  בין אברי הגוף השונים (גפיים עליונות, תחתונות , ראש , גו ועוד) והקואורדינאציה הנשימתית.

• שיפור תפקודה של מערכת הנשימה  – הפעילות במים והדרישה להתקדמות במנח מאוזן מגבירה את המודעות והדרישה של המתאמן לנשימה מלאה ומבוקרת (קצב ומשך הנשימה  נדרשים להיות תואמים לקצב ההתקדמות במים, לסגנון ההתקדמות ולתנועת הגפיים העליונות והראש ).

נשימה מלאה  נעשית על ידי הגדלת נפחו הכללי  של בית החזה  והקטנתו באמצעות פעולת השרירים הבין צלעיים והסרעפת (זולברג, 1996). נשימה מלאה  מגבירה את ניצול  קליטת חמצן ופעולת שרירי הנשימה ובכך תורמת לתפקוד אופטימאלי של מערכת הנשימה.

בנוסף לכך השהייה במים יוצרת לחץ מתמיד על בית החזה והריאות , דבר המשפיע לחיוב על תפקודי מערכת הנשימה (ברגמן והוצלר, 1996).

• שיפור תפקודים פסיכולוגיים בסדרה של מחקרים אשר בחנו את הקשר בין פעילות גופנית  לבין "תפקודים פסיכולוגים" הסתמן קשר מובהק בין פעילות גופנית לבין רווחה נפשית, תחושת אושר, ביטחון עצמי, הפחתת המתח הנפשי, הפחתת תחושת דיכאון וחרדה, שיפור בהרגלי השינה, שיפור במצב הרוח, שביעות רצון מהחיים ועוד.

השחייה בפרט תורמת  לשיפור תחושת הסיפוק והביטחון של השחיין. בקרב מתחילים יבוא הדבר לידי ביטוי ברכישת סגנון השחייה והיכולת להתקדם במים, ביכולת להתגבר על הפחד מטביעה, בשהייה ובשחייה במים עמוקים.

בקרב שחיינים מתקדמים תחושת הסיפוק מוצאת את ביטוייה ברכישת סגנונות שחייה נוספים, בשיפור תוצאות המשחים, בגמיעת מרחק רב יותר  וביכולת התמודדות פיסית ונפשית עם עצימות אימון גבוהה יותר.

השהייה במים לכשעצמה מעניקה שלווה ורוגע למתאמן.  השקט השורר מתחת למים, קולות הנשימה,  הציפה של הגוף ואיבוד משקל הגוף במים יוצרים תחושת אופוריה וניתוק חיובי מטרדות היום.

ביבליוגרפיה
ברגמן,א., והוצלר, י. (1996). על שיקום במים. רמת גן: דפוס אלף אלף בע"מ.
זולברג, ג.(1996) . טיפוח יציבה והתעמלות מתקנת: חוברת עזר למורה ולמטפל. תל אביב: הוצ' המחבר.
http://www.athleticscholarships.net/history-of-swimming.htm

כתוב תגובה